עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' מזרחי

החלטה

1.ביום 23.1.08 הגישה התובעת כתב תביעה בהליך של סדר דין מקוצר. בכתב התביעה שהוגש כנגד ה"ה אופיר ורחל מזרחי נטען כי הנתבעים לא חתמו על הסכם שכירות לאחר שאושרה להם זכות לקבלת דיור ציבורי. כמו כן, לא טרחו הנתבעים לשלם את דמי השכירות והוצאות אחזקה שוטפים.

בגין מחדלים אלה עתרה התובעת לסילוק ידם מהנכס המצוי ברח' צאלים 435, ירושלים וכן סעד כספי בסך של 55,380 ₪.

2.ביום 9.7.08 עתרה התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה. לבקשה צירפה התובעת שני אישורי מסירה לכל אחד מהנתבעים ולפיכך בוצעה המצאת כתב התביעה בדרך של הדבקה.

ביום 10.7.08 ניתן פסק הדין.

3.ביום 31.3.13 הגישה הנתבעת בלבד בקשה לביטול פסק הדין. בנימוקי הבקשה צוין כי היא לא קיבלה לידה הן את כתב התביעה והן את פסק הדין וכי נודע לה על קיום ההליך המשפטי כנגדה רק לאחר שהומצאה לה הודעת פינוי שהודבקה על דלת דירתה.

באשר לסיכויי הגנתה, טוענת הנתבעת כי הינה מתגוררת בנכס נשוא כתב התביעה החל משנת 1997 וממשיכה לגור בו עד היום כשבמהלך התקופה נפטרו הוריה. בנסיבות אלה, היא זכאית להיות מוכרת כדיירת ממשיכה.

4.ב"כ התובעת מתנגד לבקשה. לשיטתו, כתב התביעה הומצא כדין לנתבעים אולם אלה התעלמו ממנו. כך הם הדברים אף לגבי המצאת האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל בו הוגש לביצוע פסק הדין.

כמו כן, טוען ב"כ התובעת כי אין בפי הנתבעת כל הגנה כנגד התביעה, שכן היא הוכרה כדיירת וממשיכה על פי בקשתה אך חרף זאת אינה משלמת את דמי השכירות.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין פסק הדין להתבטל.

אין מחלוקת כי דרך של המצאת כתבי בית דין בדרך של הדבקה הינה אחת מדרכי ההמצאה המוכרות על פי תקנות סדר הדין האזרחי. יחד עם זאת, לבית המשפט שיקול דעת שלא להכיר בדרך זו.

בנסיבות שבפני נראה לי כי קיים ספק כי אכן כתב התביעה הגיע באופן אישי לכל אחד מהנתבעים ודי בכך על מנת שלא לנעול את שערי בית המשפט. מה עוד שהמדובר בתביעה לסילוק יד מדירת מגורים.

כמו כן, יש לזכור כי קיים שיקול על והוא זכות הגישה לערכאות.

אין לכחד כי במתן פסק דין בהעדר הגנה עלולות להיות השלכות משמעותיות על בעל דין שפסק הדין ניתן נגדו, זאת בלא שהתביעה תתברר במלואה ומבלי שלבעל הדין תינתן הזדמנות להוכיח טענותיו. משכך, ראוי שהשימוש בסנקציה זו יישמר למקרים קיצוניים בהם בעל דין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך השיפוטי או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכויי הגנה כלשהם.

כמו כן, יש לזכור את ההלכה כי בשלב זה על הנתבע להצביע, בשלב זה, על גרסת הגנה ואין הוא נדרש בשלב זה, להוכיחה.

6.בנסיבות שבפני הגעתי למסקנה כי הנתבעת עמדה ברף שנקבע בהלכות הנ"ל.

7.לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין.

הנתבעים יגישו בקשה לרשות להגן בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז אדר תשע"ד, 27 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.